התכווצויות בלתי רצוניות של הנרתיק אצל נשים שמקורן ברמה הפיסיולוגיות נובעות בדר"כ מבעיות עור. מטראומות (כולל לידה שהסתיימה בתפרים בעייתיים) וגם מקבוצת תופעות של התקשות שרירית. המושגים הרפואיים: וגיניסמוס-להתכווצויות לא רצוניות המונעות קיום של יחסי מין מלאים. וסטיבוליטיס-לתופעות של גירוי עורי המפריע ליחסי מין ורגישויות אחרות מקבלים התייחסות דומה במהלך הטיפול בשיטת פאולה, זאת משום שעיקר הטיפול הוא בקשר הרצוני והמודע שהאישה יכולה לקדם בעזרת התרגול לגבי מגוון ואיכות התחושות באזור. מובן שבטיפול אישי יותאמו תרגילים אחרים לכל אישה גם על פי אישיותה, מידת יכולתה לשתף את המטפלת בתהליך והניואנסים של התופעה, ועדיין הייחודי לשימוש בשיטת פאולה לצורך שחרור רצפת האגן בהקשר של תפקוד מיני הוא בהעזרות בשרירים טבעתיים אחרים המאפשרים עבודה מרחוק. זו יכולה גם להוריד את רמת החרדה של האישה מהכאב הצפוי וגם לאפשר לה צורת פעילות שונה לחלוטין מהרגלה.
מחקר מעניין בראשותו של ד"ר צבי צוקרמן מהמרכז הרפואי רבין השווה בין טיפול בוגיניסמוס באמצעות שיטת פאולה לטיפול באמצעות תרגילים מסורתיים. הטיפול שילב אמצעי עזר והוכיח הצלחה מלאה לגבי שיטת פאולה לעומת תוצאות חלקיות לגבי התרגילים המסורתיים. לקריאה מלאה של תקציר המאמר הנ"ל http://www.50plus.co.il/ArticleFull.asp?Sec=2138&level2=144&Banner=5#
למרות שעל פניו כיווץ לא רצוני של הנרתיק דורש הרפיה, תרגילים המעודדים פתיחה או רפיון הנטייה בטיפול פאוליסטי היא להתחיל מעבודה המזמנת כיווצים מודעים ושונים באופיים זה מזה. לעניין זה יש כמה מטרות: ככל שאישה מכירה יותר בקלות ובפשטות מכלול של תרגילים המאפשרים כיווץ אך כיוץ מודע ומשתנה היא לא תיאלץ במהלך הניסיון לשנות את הרגלה לעבור למצב קיצוני אחר עבורה אלא תוכל לשחרר את הכיווץ הבלתי נשלט ע"י פיתוח סוגים חדשים של שליטה. כמו כן הצדדים הרגשיים הקשורים בכיווץ קיצוני (בין אם על רקע טראומות או על רקע כאב פשוט מסיבות שונות) יכולים לקבל פן חדש כפיתוח דרך של שליטה במצב ושילוב בין רצונה של האישה בתפקוד מיני מלא ליכולתה בפועל. כמה תרגילים עונים על הגדרה זו ש ארוך שבו השאיפה אינה נעשית מתוך הכוונה והנשיפה משלבת השמעת צליל הדומה לש וכיווץ בו זמני של הנרתיק. תרגילים אחרים יהיו:כיווצים קלים של העיניים המתאימים גם לצרכים של נשים הצריכות לחזק את רצפת האגן. תרגילים אחרים בהקשר זה עדיף שיתמקדו תחילה ב"עבודה מרחוק" כלומר באפשרות שהספינקטר הקדמי יופעל עקב פעילות של שרירים טבעתיים אחרים כמו הפה, העיניים, אצבעות הידיים ועוד. לדוגמה הצמדה ועזיבה לסרוגין של האגודל אל האצבע מעודדים לפעמים אצל נשים שמתקשות לחוש את האזור באופן עצמי את היכולת ליצור קשר רצוני עם הספינקטר הקדמי. הרמת השפה העליונה של הפה אל האף תוך העזרות בתמיכת השפה התחתונה מעודדת הרגשה של משיכה או התרוממות הספינקטר הקדמי. כיווץ השפתיים כלפי פנים באופן הדומה לשתייה בקש יכול לגרום לתחושה דומה בספינקטר הקדמי. כל ההצעות הללו יכולות להתעורר אחרי שחוזרים על התרגיל פעמים רבות עדיף בשכיבה ותוך מתן אפשרות לגוף לנוע באופן משתנה בין אם בעקבות התרגול או בגלל רצון אחר.
עניין אחר המהותי להתכווצויות לא רצוניות של הנרתיק המונעות תפקוד מיני הוא שימוש בדמיון או ריכוז מחשבתי המעודד כיווצים קלים ושונים של המקום. לדןגמה-לאחר שנשים התנסו בכיווצים רצוניים בתרגול מומלץ לחשוב על הכיווץ ולעקוב אם דמיון צורה מסוימת שלו גורם לתנועה ממשית. אפשרות אחרת היא תרגיל הנקרא-"כיווץ צד צד" שבו הגוף כולו מסייע לכיווץ לסרוגין של צידי הספינקטר. מאחר שלספינקטר צורה עגולה קשה להבין את הרעיון בתחילה, אך אם מדמים אותו לפה שלאחר תרגול שיטת פאולה מתכווץ בקלות יותר בצד הרצוי ניתן גם כאן לכוון לפעילות המפרידה בין שני הצדדים. לעיתים אצל מקצת מהנשים התרגיל קל יותר לביצוע אם התנסו לפני כן בכיווץ לסרוגין של העיניים כך שכשעין אחת מתכווצת האחרת מנסה להיפתח. שילוב הדמיון או המחשבה הוא שמאפשר קלות בשילוב שני התרגילים. מכוונים את המתרגלת להתחיל מכיווץ לסרוגין של העיניים ובהדרגה לחשוב על צרוף צדי הספינקטר או למשוך חוט דמיוני מהעין המתכווצת אל הספינקטר באותו הצד. אפשרות אחרת לביצוע תרגיל זה היא ההעזרות בתנועת כפות הרגליים, לחיצת הבהונות כלפי הרצפה תוך הרמת העקב ברגל אחת בלבד יכולה להקל על ההפרדה ולאפשר כיווץ יתר בהמשך להרמת העקב של הספינקטר בצד של הרגל הפעילה. מומלץ כמובן לעבור מרגל לרגל וניתן גם להניע את הירכיים או את האגן באופנים שונים המזמנים את ביצוע התרגיל ביתר קלות. כל אלו כאמור מארגנים תנועה מודעת המייצרת הרגשת שליטה ושינוי באופן ההתנהגות המורגל של הגוף כולו והאזור הבעייתי במיוחד.
מחקר מעניין בראשותו של ד"ר צבי צוקרמן מהמרכז הרפואי רבין השווה בין טיפול בוגיניסמוס באמצעות שיטת פאולה לטיפול באמצעות תרגילים מסורתיים. הטיפול שילב אמצעי עזר והוכיח הצלחה מלאה לגבי שיטת פאולה לעומת תוצאות חלקיות לגבי התרגילים המסורתיים. לקריאה מלאה של תקציר המאמר הנ"ל http://www.50plus.co.il/ArticleFull.asp?Sec=2138&level2=144&Banner=5#
למרות שעל פניו כיווץ לא רצוני של הנרתיק דורש הרפיה, תרגילים המעודדים פתיחה או רפיון הנטייה בטיפול פאוליסטי היא להתחיל מעבודה המזמנת כיווצים מודעים ושונים באופיים זה מזה. לעניין זה יש כמה מטרות: ככל שאישה מכירה יותר בקלות ובפשטות מכלול של תרגילים המאפשרים כיווץ אך כיוץ מודע ומשתנה היא לא תיאלץ במהלך הניסיון לשנות את הרגלה לעבור למצב קיצוני אחר עבורה אלא תוכל לשחרר את הכיווץ הבלתי נשלט ע"י פיתוח סוגים חדשים של שליטה. כמו כן הצדדים הרגשיים הקשורים בכיווץ קיצוני (בין אם על רקע טראומות או על רקע כאב פשוט מסיבות שונות) יכולים לקבל פן חדש כפיתוח דרך של שליטה במצב ושילוב בין רצונה של האישה בתפקוד מיני מלא ליכולתה בפועל. כמה תרגילים עונים על הגדרה זו ש ארוך שבו השאיפה אינה נעשית מתוך הכוונה והנשיפה משלבת השמעת צליל הדומה לש וכיווץ בו זמני של הנרתיק. תרגילים אחרים יהיו:כיווצים קלים של העיניים המתאימים גם לצרכים של נשים הצריכות לחזק את רצפת האגן. תרגילים אחרים בהקשר זה עדיף שיתמקדו תחילה ב"עבודה מרחוק" כלומר באפשרות שהספינקטר הקדמי יופעל עקב פעילות של שרירים טבעתיים אחרים כמו הפה, העיניים, אצבעות הידיים ועוד. לדוגמה הצמדה ועזיבה לסרוגין של האגודל אל האצבע מעודדים לפעמים אצל נשים שמתקשות לחוש את האזור באופן עצמי את היכולת ליצור קשר רצוני עם הספינקטר הקדמי. הרמת השפה העליונה של הפה אל האף תוך העזרות בתמיכת השפה התחתונה מעודדת הרגשה של משיכה או התרוממות הספינקטר הקדמי. כיווץ השפתיים כלפי פנים באופן הדומה לשתייה בקש יכול לגרום לתחושה דומה בספינקטר הקדמי. כל ההצעות הללו יכולות להתעורר אחרי שחוזרים על התרגיל פעמים רבות עדיף בשכיבה ותוך מתן אפשרות לגוף לנוע באופן משתנה בין אם בעקבות התרגול או בגלל רצון אחר.
עניין אחר המהותי להתכווצויות לא רצוניות של הנרתיק המונעות תפקוד מיני הוא שימוש בדמיון או ריכוז מחשבתי המעודד כיווצים קלים ושונים של המקום. לדןגמה-לאחר שנשים התנסו בכיווצים רצוניים בתרגול מומלץ לחשוב על הכיווץ ולעקוב אם דמיון צורה מסוימת שלו גורם לתנועה ממשית. אפשרות אחרת היא תרגיל הנקרא-"כיווץ צד צד" שבו הגוף כולו מסייע לכיווץ לסרוגין של צידי הספינקטר. מאחר שלספינקטר צורה עגולה קשה להבין את הרעיון בתחילה, אך אם מדמים אותו לפה שלאחר תרגול שיטת פאולה מתכווץ בקלות יותר בצד הרצוי ניתן גם כאן לכוון לפעילות המפרידה בין שני הצדדים. לעיתים אצל מקצת מהנשים התרגיל קל יותר לביצוע אם התנסו לפני כן בכיווץ לסרוגין של העיניים כך שכשעין אחת מתכווצת האחרת מנסה להיפתח. שילוב הדמיון או המחשבה הוא שמאפשר קלות בשילוב שני התרגילים. מכוונים את המתרגלת להתחיל מכיווץ לסרוגין של העיניים ובהדרגה לחשוב על צרוף צדי הספינקטר או למשוך חוט דמיוני מהעין המתכווצת אל הספינקטר באותו הצד. אפשרות אחרת לביצוע תרגיל זה היא ההעזרות בתנועת כפות הרגליים, לחיצת הבהונות כלפי הרצפה תוך הרמת העקב ברגל אחת בלבד יכולה להקל על ההפרדה ולאפשר כיווץ יתר בהמשך להרמת העקב של הספינקטר בצד של הרגל הפעילה. מומלץ כמובן לעבור מרגל לרגל וניתן גם להניע את הירכיים או את האגן באופנים שונים המזמנים את ביצוע התרגיל ביתר קלות. כל אלו כאמור מארגנים תנועה מודעת המייצרת הרגשת שליטה ושינוי באופן ההתנהגות המורגל של הגוף כולו והאזור הבעייתי במיוחד.
סמדר נבו-סיקרון בעלת ניסיון של יותר מעשר שנים בטיפול בבעיות רצפת האגן והגב ובשחרור מכאב, מנוסה בעבוה יחידנית וקבוצתית ובטיפול בנשים וילדים.
